לא לפני הילדים

נפתח בפצצה – כמעט כמו בסקס, גם על דיאטה לא כדאי לדבר לפני הילדים. לפחות לא עד גיל 12. ילדים לא תמיד מפרשים נכון את מה שהם שומעים או רואים. מבוגרים מדברים על דיאטות ועל משקלם לא פעם בנוכחות ילדים והילדים סופגים את הדברים. ודאי שמעתם לא פעם ילדות מסבירות זו לזו מה כדאי ומה לא כדאי להן לאכול “כדי שלא תהיינה שמנות כמו פיל” והן שתיהן כמובן רזות.

ויפה שעה אחת קודם

אתם ודאי תוהים כיצד ניתן לא לשתף את הילד בדיאטה, ודאי אם היא הכרחית, עד גיל 12? הרי “יפה שעה אחת קודם”. ובכן, ככל שנקדים ונטפל בבעיית עודף המשקל של הילדים סיכוייהם לפתח עודף משקל כבוגרים יקטן וכך גם הסיכוי למחלות (כמו סוכרת) ובעיות בביטחון העצמי ובחוסן הנפשי של הילד. אך אם נחזור לדברים שבפסקה הראשונה, “הפצצה”, הכוונה היא שיש, ולעיתים אף חובה, לטפל בבעיית עודף המשקל אך מבלי לשתף את הילדים בתהליך.
משקלם של ילדנו תמיד היה נושא לדיון. אם לפני שנים הטענה הרווחת הייתה שהילדים אוכלים מעט מדי, הרי שהיום החשש הנפוץ הוא הפוך, שמא הילדים אוכלים יותר מדי. בעיית עודף המשקל הפכה למגיפה במאה העשרים וכיום כל ילד רביעי בארץ סובל מעודף משקל. כיום, בחברה המודרנית, נתפס הרזון כאחר מסמלי ההצלחה, וילדים הסובלים מעודף משקל אומללים אף יותר מבעבר.

מהי דיאטה

מקור המילה דיאטה הוא מיוונית ופירושה “אורח חיים”. דיאטה אינה תופעה זמנית, אלא כרונית. דפוסים וכללים אותם עלינו ליישם לכל החיים. יש להתייחס לדיאטה כחלק בלתי נפרד מהווייתנו ומאיכות חיינו ולאמץ הרגלי תזונה קבועים כמו בנושאים אחרים בחיינו: היגיינה (צחצוח שיניים ומקלחת יומית) או תרבות פנאי (צפייה בטלוויזיה או חוגים). חובה עלינו כמבוגרים להנחיל את ההרגלים גם על ילדינו על מנת שיפתחו הרגלים בריאים שיגנו על התפתחותם ובריאותם.
אם הילד אובחן כסובל מעודף משקל (ע”י גורם מקצועי כמו רופא ילדים, דיאטנית או אחות) או נראה לכם ההורים, באופן סובייקטיבי, שילדכם סובל מהבעיה, התחילו כבר בטיפול ומניעה. עד גיל 12 ההורים הם אלה שקובעים בעצם מה יאכל הילד. הם אלה האחראים על הקניות בבית, הבישול, האירוח והבילוי מחוץ לבית. גם אם לילד יש השפעה על סל הקניות, ומתעקש על מוצר מסוים, ההורים הם אלה אשר מחליטים בשורה התחתונה מה ייכנס הביתה ומה יאכלו הילדים. אפשרו לילדכם לאכול הכל אך במינונים נכונים. הקפידו שלא יאכלו מזונות שאינם רצויים או אפילו מזיקים בתכיפות גבוהה (מזונות ריבויי שומן, סוכר, מלח, צבעי מאכל וכדומה). ככל שהילדים מתבגרים הם מבלים זמן רב יותר מחוץ לבית וללא השגחת ההורים, השתדלו להקנות להם הרגלי אכילה נכונים עד אז.
ילדים הגדלים בבית ובו הרגלי אכילה נכונים, מקבלים זאת בטבעיות ומיישמים את הדברים גם מחוץ לבית. כך שבימי הולדת או אצל חברים הם ידבקו בתפריט המוכר להם. בדומה לשומרי כשרות או לצמחונים המאמצים לעצמם תפריט מסוים, כך גם שומרי הגזרה ושוחרי הבריאות לא יכללו בתפריטם רכיבים מסוימים המהווים סיכון לבריאותם.

לקיחת אחריות

שיתוף הילדים בתהליך הירידה במשקל דורש מהם קבלת אחריות או אפילו חלק מהאחריות לתוצאות. בגילאים הצעירים הם אינם מסוגלים לקחת על עצמם אחריות כזו, גם אם נדמה ש”הם מבינים את הבעיה שלהם כשמנים” וגם אם יש להם מוטיבציה. לעיתים, המוטיבציה לירידה במשקל היא רק של הוריהם.
גם מבוגרים הסובלים מעודף משקל מוצאים עצמם לא פעם מתקשים לרדת במשקל. ילדים מתקשים בכך על אחת כמה וכמה ולרוב אינם מבינים אפילו למה הם צריכים לרדת במשקל. הדיאטה צריכה להפוך לאורח חיים ולהשתלב בחיי הילד. התגייסות מצד ההורים והילד שתדרוש התאפקות, ויתורים והתנזרויות תהפוך את הדיאטה למעיקה והצלחתה תוכח בטווח הקצר בלבד. הסיכוי שהילד יעלה שוב במשקל גדול וכשיגיע לגיל שבאמת אפשר להתחיל בתהליך של ירידה במשקל הוא יהיה אחרי חוויה של דיאטה ככישלון. לכן הדיאטה צריכה להשתלב בחיי הילד. המטרה היא הצלחה לאורך זמן.

הדרכה היא חלק מההצלחה

בכדי שתהליך הירידה במשקל בקרב ילדים יצליח, הוכח במגוון מחקרים שנערכו, כי מומלץ שההורים יעברו הדרכה בנושאי תזונה והרגלי אכילה ללא הילדים.
בהדרכה לומדים את עקרונות חלוקת האחריות, בין הילד להורה בכל הקשור לאוכל. ההורה אחראי על מה הילד יאכל, על התפריט (מלאווח או כריך גבינה), על זמני הארוחות (כל חצי שעה או כל שעתיים) ועל אופן האכילה (אוכל מתובל או לא, בשכיבה מול הטלוויזיה או בישיבה סמוך לשולחן האוכל).
מומלץ לא לשאול את הילד “מה אתה רוצה לאכול?” ואם הוא לא רוצה את המזון המוצע אין להציע לו מיד תחליפים. מובן שהתפריט צריך להיות ידידותי לילד, ושבעל מקצוע (כמו דיאטן) יתאים תפריט המשלב את רכיבי המזון הדרושים לבריאות הילד באופן החביב על ילדים. חשוב מאד שההורים ידעו לתת אפשרויות מזון עדיפות על אלו שפחות מומלצות כמו למשל 3 תפוחי אדמה אפויים שווים בערכם הקלורי לתפוח אדמה אחד המטוגן כצ’יפס. על כן עדיף לתת לילד 2 תפוחי אדמה אפויים מאחד מטוגן וכך יצרוך פחות קלוריות אך יאכל פי 2. חשוב שההורים יעברו הדרכה בכדי ללמוד כיצד ליישם את עניין כמויות האוכל מבלי שזה ייהפך למאמץ גדול מצדם. חשוב שההורים יפתחו מיומנויות בהרגלי האכילה וילמדו ליישם אותן באופן הגיוני, ידידותי ובצורה ברת ביצוע. אחרת יהיה קשה מאד להתמיד בכך.
ככל שהילד גדל ומבקש עזרה בירידה במשקל, סיכויי הצלחתו גדלים. עלינו לתמוך בילד ולהימנע מלהעביר עליו ביקורת בבית בכדי להקל עליו ולהסיר ממנו את האחריות המלאה למצבו. ילדים הסובלים מעודף משקל, סובלים לא פעם גם מהערות ופגיעות מילוליות. גם אם הכוונות טובות, יש להימנע מלהעיר לילד בכל הזדמנות על תפריטו והופעתו. יש ללמדו אכילה נכונה, מגוונת ומאוזנת ומומלץ מאד לעבור הדרכה על מנת לעשות זאת בדרך הטובה ביותר שתביא לתוצאות טובות וארוכות טווח.